בית הכנסת מגן אברהם הוא בית הכנסת הוותיק ביותר בלבנון. בית הכנסת אינו פעיל עוד, אולם הוא עדיין עומד על תלו ברובע וואדי אבו ג'מיל במרכז ביירות, במקום שבו היה בעבר הרובע היהודי של העיר.
בית הכנסת נבנה בשנת 1925 ונקרא על-שם בנו של אברהם ששון מכלכותה אשר תרם לבניית בית הכנסת. עקב קשיים במימון הבנייה, נרתם ראש הקהילה היהודית בלבנון, יוסף פארחי, לעזרה, וסייע ברכישת תשמישי הקדושה ועיצוב פנים בית הכנסת. בחצר בית הכנסת פעלו שורה של מוסדות חברתיים של הקהילה: 'ביקור חולים' - מרפאה, טיפת חלב, תלמוד תורה, סניף של אגודת בני ברית ועוד.
בשנות הארבעים של המאה העשרים השתמשה התנועה הציונית בבית הכנסת כתחנת מעבר לעולים בלתי-לגאליים.
עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון, ביירות חולקה ל"מזרח" ו"מערב", ובית הכנסת נשאר במערב, בשליטת המיליציות של אש"ף ששמרו עליו ועל יהודי האזור פן ייפגעו בקרבות (בית הכנסת עצמו הופקע על ידיהם לצורך אחסון ציוד ותחמושת). בשנת 1976, עקב התמשכות הקרבות, החליט יוסף פארחי להעביר את ספרי התורה לז'נבה. הוא הפקיד אותם בידי אדמונד ספרא, בנקאי יהודי ממוצא לבנוני, ששמר אותם בכספות הבנק שלו. רוב הספרים הועברו מאוחר יותר לבתי כנסת ספרדיים בישראל.
ב-1982 פלשה ישראל ללבנון במסגרת "מבצע שלום הגליל" שהתפתח למלחמת לבנון הראשונה. בקיץ 1982 מטוס ישראלי שהפציץ את ביירות הטיל פצצה על בית הכנסת והחריב את גגו. במקביל, המלחמה גרמה לחשדות רבים כנגד האוכלוסייה היהודית, דבר שהביא לגל של התקפות על חבריה. 11 ראשי קהילות יהודיות בלבנון נחטפו ונרצחו. רוברט פיסק, מהעיתונאים הבודדים שנשארו בביירות תחת המצור, דיווח על פגישה עם יהודי לבנוני שבנו עבר לישראל והתגייס לצה"ל - "אולי הוא עכשיו מפציץ אותי", אמר האיש.
משנת 1991 לא נותרו ברחוב ואדי אבו ג'מיל בביירות אלא שני יהודים בלבד. בלבנון כולה נותרו 60 יהודים בלבד, והקהילה חדלה להתקיים למעשה.
בתום מלחמת האזרחים החליט ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי לשקם את בית הכנסת ולהקיף אותו בגן, אולם התוכנית לא יצאה לפועל. בית המדרש הסמוך נהרס וכן מספר מבנים אשר היו שייכים בעבר ליהודי העיר.