טריפולי
בערבית: טראבלוס א-שאם
במקורותינו: סינים
עיר נמל לחוף הים התיכון, צפון לבנון.
קהילה יהודית התקיימה במקום במאה ה- 7. בתחילת הכיבוש המוסלמי (אמצע המאה השביעית) הקים המושל האמיי של סוריה, משמר של לוחמים יהודים במבצר שבנמל, להגנה בפני התקפות הביזנטים. בראשית המאה ה- 11 הטיל הח'ליף אל-חאכם מגבלות על פעילות עדות דתיות לא מוסלמיות, וכתוצאה מכך נסגר בית הכנסת ונהפך למסגד. רבים מבתי היהודים נהרסו. משבוטלו הגזירות הקימו היהודים בית כנסת חדש.
לאחר הכיבוש הצלבני (1109) נעשתה טריפולי לבירה עצמאית וקהילה יהודית המשיכה להתקיים שם במשך כל התקופה הצלבנית. בנימין מטודלה, שביקר במקום במאה ה- 12, סיפר שיהודים רבים היו בין קורבנות רעידת האדמה באותה התקופה.
ב- 1289 כבשו הממלוכים את העיר, הרסו אותה ובנו עיר חדשה באתר סמוך, והקהילה היהודית הוקמה בה מחדש. בתקופה הממלוכית התקיימה גם קהילה קראית בעיר וכן הייתה שם קהילה שומרונית. במאה ה- 15 היו בטריפולי כמאה משפחות יהודיות, על פי עדותו של ר' עובדיה מברטנורא. במאה ה- 16 התיישבו בעיר יהודים ממגורשי ספרד, ועשו חייל במסחר.
באמצע המאה ה- 16 כיהן ר' יצחק משען כרב ראשי, אחריו כיהן ר' שמואל הכהן ואחריו בנו ר' יוסף.
בתחילת המאה ה- 17 סבלו היהודים מעריצות המושל העות'מאני יוסף סיף אוע'לו באשא ורבים עזבו את העיר. קהילה קטנה המשיכה להתקיים בעיר גם בסוף המאה ה- 17. במהלך המאה ה- 19 שוב הדלדלה הקהילה למרות שהעיר התפתחה כנמל ומרכז מסחר. ב- 1824 היו בטריפולי 15 משפחות יהודיות.
ערב מלחמת העולם השנייה (1939) היו בטריפולי ארבע משפחות יהודיות בלבד. ערב הקמת מדינת ישראל (1948) לא נותרו יהודים בעיר.

מתוך אתר בית התפוצות
אתר זה נבנה באמצעות