יהודים בעאליי


עאליי - כפר השוכן בהרי השוף בלבנון.
ב -1870 נולד בעאליי מר מסעוד, בנו של אברהם דהאן (נולד בדיר אל-קמר ונפטר בביירות ב -1938). זה מוכיח שהמשפחה שמגיעה מדיר אל-קמר הגיעה לעאליי אחרי 1860.
לאחר פתיחת קו הרכבת ביירות-דמשק באוגוסט 1895 החלו יהודי ביירות לבלות את חופשת הקיץ שלהם בהרי הלבנון בעאליי. הם התיישבו ליד אחיהם, פליטים מדיר אל קמר וברוק באזור איזור השוף, בעקבות האירועים בין נוצרים לדרוזים בשנת 1860. הנדיב עזרא ענזארות, בנו של יעקב ענזארות,  בנה בית כנסת עבור הקהילה היהודית ב -1895 בשם "אוהל יעקוב", על שם אביו. (בתי כנסת רבים ברחבי העולם נושאים את השם "אוהל" המסמל "אוהל" ואחריו שמו הפרטי של התורם או האדם שהוא רוצה לכבד).
רב בית הכנסת והקהילה היהודית בעאליי היה הרב חכם אליהו כאביה זיתוניה.
 
בקיץ 1902 נולד אלי , בנו של סלים גרגו (אמא אסתר) בעאליי. גם זה מוכיח כי המשפחה גרו בעאליי במהלך הקיץ.
 
ב -17 בספטמבר 1912 פרסם העיתון "ליסאן אל האל" את המידע הבא:
בעיירה עאליי ניצח את משרתו של הנדיב עזרא ענזארות, כך שבנו של עזרא, שנקרא ליאון, ניגש אל אביו וסיפר לו על מה שקרה. הם החליטו לרשום תלונה נגד עבריינות.
 
ב -27 ביולי 1922 פרסם העיתון הלבנוני היהודי "אל עלאם אל-ישראלי" (העולם הישראלי) את המידע הבא:
 
באותו זמן צוייר בית הכנסת של עאליי בצבעי שמן וחשמל הותקן בבית הכנסת בפעם הראשונה (נראה כי התורם עזרא עשה את כל זה). עוד נמסר כי רק 10 משפחות יהודיות מתגוררות בו עאליי.
ובאותו עיתון נשאלת השאלה: איך זה שלעיר שבה יש 10 משפחות יהודיות בלבד יש בית כנסת יפהפה, מאורגן היטב, ואילו ביירות עם 1000 משפחות יהודיות המתגוררות בו רק בית כנסת קטן ומוזנח.
בינואר 1932 חיו בעאליי 51 יהודים (23 גברים ו -28 נשים)
ב -6 באוגוסט 1932 הנדיב הידוע איש החסד מר אדמונד בן יעקב ספרא נולד בעאליי. כמו כן זה גם מוכיח כי בנקאי גדול מר יוסף, בנו של אליהו ספרא (יליד חלב בשנת 1890) התגורר בעאליי במהלך הקיץ.
ב -24 ביולי 1944 נולד בעאליי ססיל, בנו של חיים דנה, בעלי.  
ב -9 ביולי 1951 נולדה בעאליי באטינה בתה של אלברט, בנו של יעקב ספרא.
ב -21 באוגוסט 1951. מר עזרא, בנו של יעקב ספרא, נפטר בעאלי. (נקבר בביירות).
ב -11 ביולי 1960 נולדה בת למשפחת פרסיאדו בעאליי, זה מוכיח כי המשפחה התגוררה בעאליי.
במארס 1976, בעקבות מלחמת האזרחים בלבנון, משפחות יהודיות רבות אשר היו בסכנה בביירות חיפשו מחסה בבתי הקיץ שלהם בעאליי, בחמדון וכו' כדי להרגיש בטוחים.
למרבה הצער, ההפצצה החלה בעאליי, פגזים ורקטות נורו ממזרח למערב באזורי ההר. אחד הפגזים פגעה בבניין של דרוזים ליד בית הכנסת בו התגוררה משפחה לבנונית יהודיה שהייתה מהקורבנות הראשונים של המלחמה עם כמה פצועים ונפגע אחד.
בעאליי הפגזים המשיכו לזרום כמו גשם ובית הכנסת אוהל יעקוב נפגע גם הוא.

במהלך מלחמת האזרחים 1975/76 מתו כמה יהודים בעאליי, וכאשר בית הקברות בביירות נסגר כי הוא נמצא על קו ההפרדה, הם נקברו בבית הקברות הנוצרי והדרוזי בעלי.
ב -26 ביוני 1982 הצבא הישראלי נכנס לעאליי והבחין שבית הכנסת נפגע רק בגג, השאר לא נפגע כלל.
חכם אלברט לדקאני הי"ו מספר, שכאשר היה חייל במלחמה פגש כמה דרוזים מעאליי ושאל אותם:
"ידידי היקרים, אני אלברט הבן של זקי לדקאני, הייתי ילד קטן כשעזבתי את עאליי, אז הכרת אותי?"
כל האנשים חיבקו אותו,

ב -5 בספטמבר 1983 הצבא הישראלי עזב לחלוטין את עאליי. המלחמה פרצה בשכונת בית הכנסת בין שני האויבים, הכוחות הלבנונים והסוציאליסטים. למרבה הצער הם הרסו את בית הכנסת.
 
שמות המשפחות היהודיות התגוררו בעלי:
 
1) עדיסי
2) ענתבי
3) בנסבט
4) ברהון
5) בוקאעי
6) כהן
7) דהאן
8) אל יאמאני
9) סקאבה
10) כאביה זיתוניה
11) לדקאני
12) סעיד
13) סיחקה
14) זלט
אתר זה נבנה באמצעות