סדרת הספרים "בני ציון" להרה"ג בן ציון ליכטמן הלוי רבה הראשי של בירות.
"גם אני הצעיר אינני אומר קבלו דעתי להלכה ומורין כן, רק לעורר לב המעיין ומשכיל על דבר אמת, ואני מזהיר שלא לסמוך על פסקי והכרעותי מתוך עיון שטחי ותפיסת השיטה האחרונה בלבד, אלא לעיין בכל הדברים בעיון עמוק עד שיתברר הדבר למורה בעצמו בירור גמור"
( "בני ציון", הקדמה לחלק ו')
ששת הספרים מקיפים בהרחבה את חציו הראשון של שולחן ערוך אורח חיים. הרב לִיכטמן היה למדן מופלג ובעל הוראה, וסדרת ספריו כוללת עומק והיקף עצום בסוגיות רבות, בדינים הנוגעים הלכה למעשה. סגנון הספרים הוא מערכות למדניות על סעיפי השולחן ערוך עד למסקנת ההלכה. סמוך לעלייתו ארצה, ולפני שיצא הספר הראשון, כתבו לו הרבנים קוק ומלצר המלצות עם ביטויים מפליגים כאמור, וכשיצא הספר בשנת ה'תש"א הוא זכה להסכמות מחשובי הרבנים באותה תקופה, הרבנים יצחק אייזיק הלוי הרצוג, בן ציון חי עוזיאל, ומשה אביגדור עמיאל. בספריו מתכתב הרב לִיכטמן עם רבנים ופוסקים רבים בישראל ומחו"ל. הספר התקבל בציבור הרבנים, הלומדים, ופוסקי ההלכה, כאחד מספרי היסוד, בפרט בהלכות שבת. בין פסקיו המפורסמים - דין מחללי שבת בזמנינו, שאינם אוסרים את היין במגעם. הרב לִיכטמן הדפיס שישה חלקים מהסדרה בחייו ותכנן להמשיכה על סדר השולחן ערוך, אך לא הספיק. בשנת ה'תשנ"ה יזם בנו יוסף, הדפסה מחודשת בירושלים של הסדרה, בסיוע אדמונד ספרא, יליד ביירות. הם אף פתחו במפעל להשלמת החיבור, שכשל. אצל צאצאי הרב נותרו כתבי יד רבים שלו וחלקם אבד, ביניהם כרך המשך לסדרה. ספרייתו שכנה בדירתו בשכונת זיכרון משה, ונמכרה כחמישים שנה לאחר מותו. בעשור השני של המאה ה-21 נדפסה הסדרה במהדורת צילום בהוצאת "מכון הכתר", בתוספת מדור הערות, שבתוכו נכללו מגיליונות בכתב יד של הרב עובדיה יוסף, ובכרך ו' נוסף קונטרס "כתר ציון", ובו חידושים מכתב יד המחבר. כמו כן הוא כתב בכתבי עת תורניים שונים, ביניהם, "אהל תורה" ו"המאור".
