הרב ישראל משה חזן


הרב ישראל משה חזן


רבי ישראל משה חזן (נודע גם בכינוי: משי"ח 1808 איזמיר, טורקיה - 1863 צידון, לבנון) נכדו של רבי רפאל יוסף חזן, היה חבר בית הדין של רבי יעקב פינצ'י בירושלים, שד"ר בערי מערב אירופה, הרב הראשי של הערים רומא, קורפו ואלכסנדריה, מקובל, ומחבר ספרי יהדות בשיטת הוויכוח, שלט בשפות רבות ובמדעי הטבע, דגל בצורך ללמוד "חוכמות חיצוניות" במקביל ללימוד התורה מחד, ולחם ביהדות רפורמית מאידך.

חזן נולד בשנת ה'תקס"ח לאביו הרב אליעזר בעיר הנמל הטורקית איזמיר. בהיותו כבן שלוש שנים השתקע אביו עם משפחתו בירושלים, שם גדל ישראל משה. התחנך אצל סבו רבי רפאל יוסף חזן, מחבר הספר "חקרי לב", אשר בשנת 1818 נקרא על ידי רבני ירושלים לבוא ממקום שבתו בחברון לכהן כראשון לציון. בגיל 34 נבחר כחבר בבית דינו של רבי יעקב פינצי, בו כיהן כדיין עד סוף ימיו. בבית הדין לא היו חייו קלים, ועקב השקפות שונות בענייני דת קמו לו מתנגדים, ואף ראש בית הדין הפך לגדול יריביו. בשנת ה'תקצ"ב נפטרה אשתו, אך ימי אלמנותו לא נמשכו זמן רב, והוא נשא תחתיה אישה שנייה, אשר בעודו בירושלים, ילדה לו בת. ההתנגדות כלפיו מררה את חייו, והוא חיכה להזדמנות לעזוב את ירושלים. בספרו כרך של רומי, כתב, שנים לאחר מכן, בהיותו בקורפו: "אין דעתי מיושבת עלי כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', נחלה זו ירושלים, עד ישקיף ה' משמים ויוציאני מכור הברזל, ונתן לי לחם לאכול ושבתי בשלום אל בית אבי...".

בשנת ה'תרכ"א עלה הרב ישראל משה חזן חזרה לארץ ישראל, והשתקע בעיר יפו. בשל מחלתו, בחודש חשוון ה'תרכ"ב (1863), נסע לעיר ביירות להחליף אוויר, אולם לא האריך ימים ונפטר בחודש טבת.

יום פטירתו אינו ידוע אך נהוג לציינו בי' טבת. מקום קבורתו בסביבות העיר צידון.

אתר זה נבנה באמצעות