הרב יעקב עטיה
הגאון הגדול והצדיק, מו"ר ועט"ר, כמוהר"ר רבי יעקב עטיה זצוק"ל, מגדולי חכמי עוב"י בירות בדור האחרון, לאחר מכן עלה לארץ הקודש והקים עולה של תורה בעיר בת ים יע"א שם היה רב ק"ק וראש מוסדות 'בית יעקב', וכן היה רבם האחרון של יהודי לבנון בארץ הקודש.
רבי יעקב עטיה זצוק"ל נולד בעיר ואם בישראל ארם צובא היא חלבּ, ביום ג' באייר שנת תרפ"ב, לאביו ר' רפאל עטיה זצ"ל ולאמו מרת פרידה ע"ה לבית הרארי כהן.
את ראשית חינוכו קיבל בבית אביו ובמוסדות המקומיים, אשר היו תחת צילם והנהגתם של חכמי ורבני עדת אר"ץ, מלאים בתורה ויראה טהורה, ומשולבים בלימוד המוסר והנהגות דרך ארץ. בהיותו כבן חמש עשרה, נפטר עליו לפתע פתאום אביו (במהלך ניתוח שעבר), בהשאירו אחריו אלמנה ויתומים רכים. באותן שנים, על אף העניות הרבה שהיתה מנת חלקם, למד בהתמדה עצומה ובמסירות נפש בישיבת 'דגל תורה' בחלבּ, אצל רבותיו המובהקים הגאון הגדול כמוהר"ר רבי משה הכהן טוויל זצ"ל והגאון הגדול כמוהר"ר רבי שלמה זעפראני זצ"ל. בהתמדה זו המשיך עד סוף ימיו, כאשר תמיד היו רואים אותו יושב והוגה בספר הפתוח לפניו.
בשנת תש"י הקים את ביתו ביחד עם בת מורו ורבו הגר"ש זעפראני זצ"ל. מיד לאחר נישואיהם ובעקבות הפרעות ביהודי חלבּ אחר קום מדינת ישראל, העתיקו מושבם ללבנון הסמוכה והגיעו לעיר בירות.
בשנת תשי"ט אחר עליית הרב הראשי כמוהר"ר רבי בן ציון ליכטמאן הלוי זצ"ל לארץ הקודש, וזאת תקופה קצרה לאחר הסתלקות סגנו – הלא הוא מו"ר ועט"ר כמוהר"ר רבי אליהו ב"ר שלמה כאביה זיתוני זצ"ל, תלו בני הקהילה עיניהם במו"ר הגאון רבי יעקב עטיה השוכן בתוכם וביקשו ממנו כי ינהיגם בתורה ויראה. אך רבינו בענוותנותו כי רבה סירב בכל תוקף לכך וסמך ידיו על עמיתו וידידו הגאון רבי שחוד שאול שרים זצ"ל אשר הגיע גם הוא מחלבּ לבירות וציווה כי ימנוהו לו לרב. למרות זאת, בעיני השלטונות החשיבוהו לרבינו כרב הראשי הרשמי.
בשנותיו בבירות פעל למען חינוך ילדי ישראל, כמלמד בתלמוד התורה המקומי "סלים טראב". לאחר מספר שנים, הקים תלמוד תורה עבור יוצאי חלבּ בעיר ונקרא שמו "אוצר התורה".
בלבנון, כתב קונטרס ובו קיצור הלכות טהרה בשפה הצרפתית, וחילקו חינם אין כסף, כדי שההלכות הנחוצות יהיו מצויות ושגורות בשפה ברורה ונעימה בכל בית בישראל.
לאחר כעשרים שנה בלבנון, גמלה בלבו החלטה ברורה לעלות לארץ ישראל. למרות מספר הצעות שהוצעו לו מכמה קהילות נכבדות ועשירות בחוץ לארץ לבוא ולכהן שם כרב, בהבטיחם שכל עול הפרנסה ונישואי הילדים יהיה מוטל עליהם, לא נענה להם רבינו מפני שעז היה רצונו לחנך את בניו חינוך יהודי טהור בארץ ישראל.
לאחר חג הסוכות בשנת תש"ל הגיע במסירות נפש לארץ ישראל ונתיישב בעיר בת ים, בה מצא שממה ועזובה רוחנית גדולה, ומיד החל בפעילות תורנית בארגון מנייני תפילה ומסירת שיעורי תורה.
לאחר זמן הקים במקום את קהילת "בית יעקב" לעדת ק"ק יהודי לבנון, המתנוססת לתפארה בשכונת 'רמת הנשיא', אשר הפכה עד מהרה למגדלור רוחני לעיר בת ים כולה.
היה מנעים בקולו בהיכל בית ה', וביראה טהורה ונעימה היה מתפלל כשליח ציבור וקורא בתורה. אשרי מי שזכה לראותו עומד לפני ה' בעבודת התפילה כעבד המשרת את אדונו בכניעה גמורה, כשכל התפילה כולה מריש ועד גמירא מסודרת בחטיבה אחת ונאמרת בשפה ברורה ובנעימה, ע"פ דקדוקי ההלכה. וכבר מצעירותו היה החזן הראשי והקורא בתורה בבית הכנסת "בית נשיא" בחלבּ, וכן בעת שהותו בבירות היה הרב והחזן הראשי בבית הכנסת שהקים בתוך ביתו שבשכונת "אלצנאייע" בבירות. כמו כן, שימש כרב הראשי והחזן בבית הכנסת שבעיירת הנופש "בחמדון". בנוסף, שימש כחזן ומגיד שיעור קבוע ב"מדרש בית כאביה זיתוני" בבירות אשר נקרא לימים משכן משה.
כתשע שנים לפני פטירתו קיבל אירוע מוחי קשה, שבעקבותיו לקה בשיתוק חלקי ונתייסר ביסורים קשים ומרים עד יום פטירתו, אולם אע"פ שסבל יסורי הגוף, נשאר בצלילות דעתו ובהירות מחשבתו עד רגעיו האחרונים.
בליל שבת קודש י' בכסליו בשנת תשע"ז לסדר "ויצא יעקב", נצחו אראלים את המצוקים, ומו"ר ועט"ר זצ"ל השיב את נשמתו הטהורה לצור מחצבתה. עוד באותו ערב נערכה הלוויית ענק בנוכחות אלפים, ועלתה לירושלים עד המקום בו נטמן, בהר המנוחות, סמוך ונראה לאוהל קברם של מרן החיד"א זצוק"ל והראשל"צ כמוהר"ר רבי מרדכי אליהו זצוק"ל.
קטעי חזנות, פיוטים, פזמונים וקריאת התנ"ך - בקולו של רבינו זצ"ל
סליחות בנוסח יהודי לבנון - בביצועו של רבינו זצ"ל
תפילות הימים הנוראים בנוסח יהודי לבנון - בקולו של רבינו זצ"ל
רבינו זצ"ל בצעירותו
חותמו של רבי יעקב עטיה זצ"ל על ספר "נהר מצרים", מארכיון ספריית "אוצר אליהו" - חולון
