הרב ניסים יהודה דנון

הרב נסים יהודה דנון, נולד בעיה"ק ירושלים תובב"אבבשנת תרל"ד, לאביו הרב מנחם ב"ר יעקב דנון זצ"ל ולאמו מרת אסתר ע"ה.

רבינו גדל וחונך על ברכי התורה והיראה בישיבה המהוללה "תפארת ירושלים", ובעודו בן י"ט שנים בלבד כבר נסמך להוראה.

לאחמ"כ, נסע לפריז ולמד בבית המדרש המרכזי לרבנים, אך לאחר תקופה בשל המצב הכלכלי, הפסיק את לימודיו וחזר לעיה"ק ירושלים (וזאת לאחר שרכש ידיעות רבות בשפה הצרפתית בכתיבה, דיבור וכו'). לאשה נשא רבינו את מרת זינביל בת יעקב לבית ספורטה ע"ה.

בשנת תרס"ט, נשלח ללבנון ע"י החכם באשי בטורקיה הרב נסים נחום זצ"ל על מנת להתמודד בבחירות למשרת החכם באשי בעיר בירות. אכן, מאת ה' היתה זאת, וביום א' תמוז שנת תרס"ט, נבחר רבינו ברוב קולות לכהן כחכם באשי בעי"ת בירות יע"א.

בבירות קיבלוהו אנשי הקהל עליהם בכבוד גדול. מיד עם הגיעו, החל לערוך שינוים לטובת הקהילה. בחכמתו הנפלאה, הצליח להשכין שלום בין שתי כתות "עוינות" בקרב היהודים (היהודים המקומיים "העות'מאנים", והיהודים שהיגרו לעיר בירות מארצות נכר), ע"י הקמת שני ועדים שונים לקהילה וריצוי של כל הצדדים. בנוסף, דאג להטיל מכס (גאבילה) על הבשר הכשר (שהיה נמכר ע"י קצבים גוים), כדי שתיווצר מכך הכנסה של כ400 לירה לשנה לטובת הקהילה, ובאמצעותם יהיה אפשר להקים בית ת"ת חדש בעיר. מתוקף תפקידו כחכם באשי בבירות, נשלח הרב דנון (ע"י החכם באשי בטורקיה) אל ערי הגליל צפת וטבריה, על מנת לטפל בענייני הבחירות לרבנות שם.

מלבד עבודתו המרובה בקרב הקהילה היהודית בעיר, התמנה רבינו לכהן כחבר מועצת העיר ("מג'לס אידארה"). הוא היה החכם באשי הראשון בבירות שמונה למשרה זו. רבינו כיהן ברבנות בבירות, עד לחודש סיוון שנת עת"ר, אז עזב את העיר ונסע לעיר רודוס ביוון שם מונה לרב למשך תקופה קצרה.

בזמן כיבוש האי על ידי צבאות איטליה מילא הרב תפקיד מדיני בעיר, אך בשל היותו נתין ממלכת טורקיה, נאלץ לעזוב את משרתו ולשוב לארץ ישראל. בחורף שנת תרע"א, התגלע ריב בין עדות האשכנזים והספרדים בצפת והרב דנון הוזמן מצד ראשיהן ומנהיגיהן על מנת לפשר ביניהן. כתוצאה מהשתדלותו הנמרצת, עלה בידו ליישב את הסכסוך ולהשיב את השלום על מכונו.

בחודש כסליו באותה שנה, נבחר מטעם האסיפה הכללית "מג'לס עומומי" באיזמיר, לכהן כרב ראשי וראב"ד באימפריה העות'מאנית. במשרה זו כיהן עד חודש אלול שנת תרע"ה. בעיצומם של ימי מלחמת העולם הראשונה, נתמנה למשרת החכם באשי והראשון לציון בעיה"ק ירושלים. רבנו ישב על כס המלכות של הראשון לציון עד סוף שנת תרע"ח. בתקופת כהונתו (בימי מלחמת העולם הראשונה), ריחפה גזרת גיוס לצבא העות'מאני על בחורי הישיבות. רבינו שם פעמיו לגנרל הטורקי כדי לבטל את הגזרה ע"י חוק הפוטר רבנים מגיוס. רבינו דאג להנפיק לכל בחורי הישיבות תעודות שיחרור כרבנים. מכיוון שמספר הבחורים היה רב מאוד, ביקש הגוי לראותם. לאחר שנערך "מסדר" בו ראה את כולם, השתומם הגוי "האיך יתכן כי כולם רבנים? הרי חלקם נראים כסוחרים!" (כוונתו היתה על הבחורים האשכנזים שלא לבשו גלימות אלא חליפות בלבד, לכן לא חשבם כרבנים). רבינו ציווה מיד שיתפרו גם לבחורים האשכנזים גלימות נאות כמו הבחורים הספרדים, ונחה דעת המפקד הטורקי.

לאחר מכן, נשלח לערי הגולה כשד"ר מוסדות צדקה וחסד וכוללות המערבים בירושלים. באחת משליחויותיו, הגיע לק"ק צפאקס (ספאגס) בתוניסיה, שם ישב ימים מספר. ביום ח' שבט תר"ץ, נפטר רב העיר רבי יעקב עזריה זצ"ל. בהלוויתו הספידו הרב דנון הספד מר, וביקש שכאשר יפטר הוא לבית עולמו, יקברוהו לצד הרב הנ"ל משום שלמד עימו יחד בחברותא. ואכן, במלאת שבוע ימים בדיוק, ביום ט"ו בשבט תר"ץ, נתבש"ם רבינו נסים יהודה דנון זצ"ל, ונתמלאה צוואתו להיקבר בעיר צפאקס ע"י עמיתו רבי יעקב עזריה זצ"ל. 

על מצבתו נכתב:

"פה נקבר הרב הגדול תנא ירושלמאה כמהר"ר נסים דנון מלפנים ראשון לציון דעיה"ק ירושלים ורב ראשי דעוב"י אזמיר נלב"ע חוץ למקומו וחוץ לזמנו בעברו פה העיר ספאקז בתור שד"ר דעוב"י כוללות המערבים דירושת"ו והמות קטפו פתאם בן נ"ח שנה ביום ט"ז שבט שנת התר"צ תנצב"ה אכי"ר".

חתימתו וחותמו של רבי נסים יהודה דנון זצוק"ל מתקופת רבנותו בבירות בשנת תרס"ט - מתוך כתב הסמיכה שנתן למו"ר רבי אליהו כאביה זיתוני זצ"ל, ארכיון ספריית "אוצר אליהו" - חולון

חתימתו וחותמו של רבי נסים יהודה דנון זצוק"ל מתקופת רבנותו בירושלים, מתוך תעודת יושר שכתב, ארכיון ספריית "אוצר אליהו" - חולון