הרב סעדיה בנבנשתי

רבי סעדיה בנבנשתי (1876–1957) היה מורה ומחנך בירושלים, בבוכרה, בסוריה ובלבנון, מנהיג הקהילה היהודית בקוריינטס שבארגנטינה, וחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים.

נולד בירושלים ב-29 בפברואר 1876 (ד' באדר ה'תרל"ו) לרחל ולרב בכור יוסף בנבנישתי. בילדותו למד בבית הספר דורש ציון, ומשם המשיך לישיבת תפארת ירושלים, שם למד אצל הרב יצחק אשכנזי והרב בן ציון אברהם קואינקה.

בגיל 18 סיים את לימודיו והחל לשמש כמורה לעברית, לדקדוק ולתלמוד בתלמוד תורה של העדה הספרדית בירושלים שהיה תחת ניהולו של הרב נסים אלישר. בהמשך שימש במשרות הוראה שונות בבית הספר דורש ציון ובבית יתומים מקומי. נישא ליוכבד בת אברהם מזרחי שהייתה אחייניתו של הרב נחמן בטיטו, ופעלה רבות באגודת "בנות ירושלים".

לאור הצלחתו בתחום ההוראה, נשלח בשנת 1911 (ה'תרע"א) למוסקבה שברוסיה, ומשם עבר לח'אנות קוקנד, שם שימש כמורה בבית הספר של הקהילה היהודית בעיר במשך שבע שנים, ולצד זאת גם כשוחט וכמוהל. בסיום תפקידו עבר לבוכרה, שם שהה במשך כשנתיים.

בשנת 1920 (ה'תר"ף) חזר לירושלים, ולאחר תקופה קצרה הוזמן על ידי הרב חזקיה שבתי, ששימש כרבה של חלב שבסוריה בתקופה זו, לבוא לשמש בעירו כמורה בבית הספר של חברת כל ישראל חברים ובתלמוד תורה למשך ארבע שנים. 

בסיום תפקידו שם עבר לביירות שבלבנון, שם שימש כמורה במשך כשנתיים.

בשנת 1927 (ה'תרפ"ז) עבר להתגורר בקוריינטס שבארגנטינה, שם שימש כמנהיגה הרוחני של הקהילה הספרדית המקומית, וסיפק להם את כל צורכי הדת. בשנת 1937 (ה'תרצ"ז) חזר לירושלים, ומונה לשמש כחבר בבית הדין של העדה הספרדית בעיר.

הלך לעולמו בחודש אוגוסט 1957 (אב ה'תשי"ז) ונקבר בהר המנוחות.