חכם מוסא (משה) כהן

חכם מוסא (משה) כהן נולד בשנת תרנ"ה (1895) בעיר חלב שבסוריה, לאביו מר אברהם הכהן ולאמו מרת לונה.

בצעירותו למד מוסא הקטן בתלמודי תורה בחלב, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנות תרע"ג-תרע"ד (1913-1914), שאז נלחמו אומות העולם בין היתר באימפריה העותמנית (טורקיה הגדולה דאז) ששלטה בארצות מזרח התיכון. בתקופה ההיא, השלטונות הסוריים גייסו בחורים רבים מכל הדתות לשורותיהם, על מנת להגדיל את הצבא ולנצח במלחמה. הוריו של הנער מוסא, ידעו היטב שכל מי שיגוייס ויצא למלחמה לא יחזור לעולם לחיק משפחתו. היה פחד גדול, ממש חיל ורעדה בקרב הקהילה היהודית בחלב לגורל בניהם. לא היתה להם שום אפשרות להתנגד לשלטונות משום שאלו היו נכנסים לתוך הבתים ושולפים את הנערים המתבגרים ללא שום הסבר, ללא שאלות ותשובות. בעקבות כך, הוריו של מוסא החליטו להרחיק אותו מסוריה כמה שיותר מהר. כך מצא מוסא כהן הצעיר את עצמו בתוך אונייה שהפליגה ליעד רחוק....לארגנטינה!

חכם מוסא חי בעיר הבירה בואנוס איירס (Buenos Ayres) כשבע שנים, עם עוד חברים שנסעו איתו. בארנטינה, הם עבדו ולמדו את השפה הספרדית, קרוא וכתוב ודיבור. כמובן שלא דילגו על לימודי הדת. שמרו על קיום המצוות קלה כבחמורה, בתוך קהילה יהודית שורשית שהתגוררה שם.

במשך השנים הללו, ביקר חכם מוסא גם במקסיקו, בטקסס שבארצות הברית ועוד. בתום תקופה זו כשהמלחמה הסתיימה זה מכבר, חזר חכם מוסא כהן לחלב כדי להקים בית. כך התחתן עם מרת מזל למשפחת ג׳מאל. שם נולדו שתי בנותיו הגדולות: גיטה ורוזט.

בשלב מסויים, החליט לעזוב את חלב ולעבור להתגורר בביירות. בלבנון היה הרבה יותר קל ליהודים לחיות בחופש מוחלט מבחינה דתית עדתית וחברתית, וללא כל התנכלויות מצד הגויים הלבנונים.

בביירות, התחבר חכם מוסא לרבנים הראשיים דאז, ואף היה לומד יחד איתם בחברותא. בין היתר, למד יחד הרב הראשי חכם שבתאי בוחבוט זצ״ל, ולימים הקימו יחד בית כנסת בתוך ביתו של חכם מוסא, בעיירת הנופש פאלוג׳ה (Falougha) שם נהגו לנפוש היהודים בחודשי הקיץ. שניהם יחד ניהלו את התפילות במקום, כולל חגי הימים הנוראים וסוכות. (בעיירה זו, נולדה ביתו השלישית והקטנה, והרב הראשי חכם שבתאי בחבוט בעצמו ביקש מחכם מוסא ואשתו רשות לתת לה את השם גאולה.

בין היתר, חכם מוסא כיהן גם כרב בית הכנסת "קהל ראובן עידי". שם שימש גם כחזן ובעל קורא (היה לו קול ערב, מאוד מיוחד). בשעות אחר הצהריים המוקדמות, ישב ולמד, בין היתר גם זוהר,עם חכם משה (אבו בכרי) מסלטון טראב זצ"ל, עם הרב חכם אליהו כאביה זיתונה זצ״ל, ועם חכם רפאל כאסכי ע״ה. שלושתם היו ידידים טובים שלו, ואיתם למד והתפלפל בכל מכמני התורה, על מנת להפיץ תורה בקרב הקהל. גם בתוככי ביתו פנימה הטמיע בקרב משפחתו וילדיו את אהבת התורה. היה מלמדם אין סוף הלכות, פירושים ודרושים על פרשת השבוע ברגש ובהתלהבות אין קץ. "עד היום" מודה ביתו גאולה תמ"א בענווה, "כל מה שאני יודעת זה בזכותו". למרות שהיה מלא וגדוש בתורה ובהלכה, בגמרא ובקבלה, נהג חכם מוסא בענווה גדולה כאחד העם. לא גידל זקן ולא חבש מגבעת. כל ימיו נשאר עם הטרבוש המסורתי שלו.

כמוהו גם הרב חכם שחוד (שאול) שרים - רבה הראשי של בירות, חכם יעקב עטייה, ועוד חבורה של אנשים יראי שמיים, ביניהם חכם מוסה אורפלי, אבו מישו הררי, אסטאז ג׳מאל, חכם רחמו מזרחי ועוד. כולם מלאים וגדושים בתורה, ועם זאת הלכו בפשטות ובצניעות.

במסגרת לימוד יום יומי של תינוקות של בית רבן, שיזמו יחד איתו אנשים בעלי דעה, חינך חכם מוסא דורות של תלמידים. עד היום זוכרים אותו לטובה ומעידים שכל מה שהם יודעים ביהדות, בעברית ובהבנת התפילה, זה בזכותו. (מספרת ביתו גאולה: "עד היום אני מקבלת דרך האמצעים הטכנולוגים של היום, עדויות של עשרות עשרות אנשים שעברו תחת ידו וזכו ללמוד ממנו גם הנהגות ומידות טובות".)

הלימוד הנ"ל נעשה בכל בית כנסת ובית מדרש, שם היה אוסף את הילדים לאחר שסיימו את יום הלימודים בבית הספר אליאנס (Alliance). המטרה היתה להשלים את לימודי העברית שלמדו בבית הספר, משום שמפאת חוסר הזמן שם, לא היו חזקים מספיק. לימד את הילדים קרוא וכתוב בצורה נאותה, הבנת המילים בלשון הקודש, נוסח התפילה ופירושה, קריאת התורה בטעמים ועוד. בסוף כל שיעור, קיבל כל ילד מטבעות כסף ורץ לקנות לעצמו ממתקים. כך בחכמתו הרבה, משך אותם חכם מוסא לבוא לשיעורים, והשריש בהם יראת שמיים, אמונה, בטחון בה׳ ומידות טובות.

(בשביל האנקדוטה, לאחרונה סיפר אחד ״התלמידים״ לשעבר לביתו של הרב - גאולה: ״הייתי רץ אחריו לשיעורים, לכמה בתי מדרש, והייתי מקבל את המטבעות ארבע פעמים באותו יום״).

בבית הכנסת שלו - "כניס אל-עידי" היה עורך מין ״מבחן״ שבועי לאלה שלא נעדרו מאף שיעור באותו שבוע. ומי שענה נכונה, קיבל סך גדול יותר של מטבעות.

גם בחופש הגדול, בחודשי הקיץ בעיירת הנופש ״עאליי״, המשיך ללמד את הילדים וחיזק בהם את חשיבות התפילה והבנת המילים.

מנהג יפה היה בחלק מקהילות ביירות (אשר הגיע מחלב) – קריאת "עאשר כלמאת" (אבתידא כלמנא) בשבוע של ט״ו בשבט. היו נוהגים לתת לילדים לקרוא עשרת הדיברות עם פירוש/תרגום "שארח" בשפה הערבית הספרותית, (וכתוב באותיות עבריות) אותו כתב רבינו סעדיה גאון. חכם מוסא, לימד כל ילד "דיבר" אחד. כמובן שלא היה קל לילדים לקלוט, אך עם הרבה סבלנות, הצליח חכם מוסא במלאכתו. הקהל היה מתאסף במוצאי שבת פרשת יתרו, "במדרש אל מן", וכל אבא שבנו היה צריך לקרוא "דיבר" היה קונה את הדיבר בדמים מרובים, להחזקת בית המדרש. היו מעמידים כל ילד על כיסא, וכל אחד היה קורא בתורו את הדיבר שלמד בצורה מושלמת מחכם מוסא. עדות חיה למעמד מיוחד זה, מספרת בתו של הרב גב' גאולה קטן תמ"א, בשם אדון סלים לוי הי"ו מפנמה. "עד היום הזה, הוא (סלים לוי) זוכר בערגה איך קרא את הדיבר הרביעי שאבא לימד אותו". עוד היא מספרת: "בין הילדים זכה גם בני יעקב קטן שיחיה, נכדו של חכם מוסא, לקרוא דיבר אחד שסבא שלו לימד אותו".

חכם מוסא נהג לקום באישון לילה, לפתוח את בית המדרש ולשבת ללמוד. תוך דקות ספורות היה מגיע גם הרב הראשי חכם שחוד שרים ע״ה, ויחד היו לומדים שניהם עד שמגיע זמן התפילה בנץ. בימות החורף הקרים, כשהיה כבר בגיל זקנה (ולאחר החלמה ארוכה מנפילה שגרמה לו שבר בצוואר הירך) דאגו לו ביותר בני משפחתו על יציאה מחוץ לבית במזג אוויר שכזה. למרות זאת, לא היה מוכן לשנות ממנהגו זה. היה יוצא בחושך מוחלט, תחת גשם שוטף, ואף כאשר הכביש כבר הפך לנחל גועש. לא עזרו כל התחנונים של אשתו ובנותיו שימתין קצת, שלא ייצא במזג אוויר כזה סוער. באהבת התורה היוקדת ומסירות הנפש לקדושה שהיתה בו, היה עונה שחבל על כל דקה של לימוד תורה, ושהשם שומר את עמו ישראל מכל רע.

שנה אחת לקראת חג הפסח, חכם שחוד שרים ע״ה, ביקש ממנו להיות המשגיח על הכנת המצות בעבודת יד, כדי שבני הקהילה יוכלו לאכול מצות מהודרות בחג. חכם מוסא חשש מהאחריות הכבדה, אך למרות זאת הרב האיץ בו לקבל את התפקיד, ביודעו שאין בקיא ממנו בהלכות הפסח, בעיקר אלה הקשורות להכנת המצות. מבוקר עד ערב היה מתרוצץ בין העובדים לוודא שלו עברו יותר מ-ח"י רגעים מהטלת המים על הקמח עד האפייה, ושניקו היטב את השטח לפני התחלה של עיסה חדשה. במשך תקופה ארוכה לא ישן בלילות מרוב דאגה, לא אכל כמו שצריך. זכור אפילו שבעקבות כך הוא ירד במשקל 20 קילו בחודש אחד!! (וגם ככה היה רזה מאוד מטבעו). את הסיבה לדאגתו הרבה, היה מסביר לבני ביתו, כי אם חס וחלילה תקרה טעות קטנה, כל האשמה תהיה תלויה בו מתוך האחריות הרובצת על כתפיו.

בנוסף, עם הזמן הכשיר חכם מוסא בחורים צעירים לחזנות וקריאה בתורה. ביניהם חכם אלברט מוהדב הי"ו מניו יורק, אשר כיהן עשרות שנים כחזן ראשי ובעל קורא בבית הכנסת של הלבנונים "קול אליהו"  SLC בברוקלין. מספר חכם אלברט הנז', כי כל מה שהוא יודע, זה בזכות חכם מוסא כהן.

כאן המקום לציין נס גדול שקרה איתו בזמן מלחמת האזרחים בלבנון (שפרצה בחודש אפריל 1975, והלכה והסתבכה). ההפגזות התעצמו בין הנוצרים והמוסלמים בצורה מסוכנת ביותר, והבניין שבו גרו חכם מוסא ומשפחתו היה בתווך בין השניים. מספרת ביתו גאולה: "הייתי נשואה עם שלושה ילדים ובחודש השביעי להריוני עם הילד הרביעי (רפאל שיחיה). גרנו אז עם ההורים שלי, וכיוון שהקירות החיצוניים של הסלון וחדרי השינה היו עשויים זכוכית, עברנו לישון על מזרנים ברצפה בפרוזדור הצר שהיה פנימי ופחות מסוכן. כולנו,כולל אמא שלי, חוץ מ... אבא! הוא ראה שאנחנו צפופים מאוד, והחליט להישאר לישון במיטה שלו שהיתה מתחת לחלון! ניסינו לשכנע אותו, אך לא הצלחנו. מאוד דאגנו, ביקשנו להזיז את המיטה משם, אך גם לזה סירב. ״אל תדאגו, ב״ה אצלי בחדר לא יקרה כלום״ אמר. כל יום בדקנו מה קורה בחדרו, כי עשרות קליעים ניקבו את כל הזכוכיות. חלק מהם התרסקו על הרצפה, אך היכן שאבא ישן - החלונות נשארו שלמים!! למרות שהיו באותו צד של החדרים שנפגעו. המצב הזה נמשך שבועיים, וב״ה אצל אבא, אף קליע, אפילו לא אחד!! בדיוק כפי שאמר. ראינו בזה נס גדול, ה׳ שמר עליו". במאמר מוסגר היא מוסיפה: "בשלב מסויים, הבניינים סביבנו בערו מאש הפגזים, והשם יתברך שמו הציל את הבניין שלנו שהיו בו לא מעט משפחות יהודיות. בחסדי שמיים, לאחר שהצלחנו לצאת מהבית, טיל פגע בחדר השינה שלי ושרף אותו כליל! נותרו ממנו ארבע קירות מפויחים... ועדיין החדר של אבא ואמא נשאר שלם!"

עוד סיפור קטן על טוב ליבו של החכם. כאשר ריחם על נערה שברחה מסוריה ללבנון על מנת להגיע בסופו של דבר לישראל ונתן לה מחסה אצלו בבית, למרות שידע שבמעשה זה הוא נכנס לסכנה. אכן אותה נערה, נתפסה בסופו של דבר בגבול לבנון ישראל על ידי השלטונות הלבנונים. מפאת גילה הצעיר, לא עמדה בחקירות וגילתה אצל מי שהתה. כך נאלץ חכם מוסא לשלם על זה בחודש מאסר. ב״ה שלא היה גרוע מזה, הודות, יאמר לזכותם, של ראשי הקהילה שמייד נכנסו לפעולה והצליחו לשכנע את אנשי השלטון שאין לחכם מוסא יד ורגל בהברחות.

לא נטריח יותר את הקוראים, למרות שיש עוד הרבה מה לספר על חכם מוסא.

הוא נפטר ביום ח׳ בטבת התשל״ט. (7/1/1979 למניינם) בארץ ישראל שכה אהב, והיה מאושר שזכה לעלות אליה. נסיים בתחינה לפני בורא עולם, שיהיה מליץ יושר על משפחתו, על אוהביו ומוקירי זכרו, ועל כל עמו ישראל לטובה ולברכה אמן.

תודתינו נתונה, לבתו היקרה הגב' גאולה קטן תמ"א, אשר הואילה בטובה והשקיעה מזמנה ומירצה, לאסוף את כל החומר החשוב הנ"ל, ולפרוס בפנינו את קורות חייו של אביה הגדול חכם מוסא כהן זצ"ל, וכתבה וערכה את הכל בשמה ובשם אחיותיה הגדולות גיטה ורוזט.

ה' יאריך ימיהן בטוב ושנותיהן בנעימים – אכיה"ר.